פסק-דין בתיק ע"פ 8182-09-11

1.         ערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין של בית משפט השלום (סגנית הנשיאה, כב' השופטת רבקה פרידמן-פלדמן) בת"פ 28959-10-10, בגידרם הורשע המערער בגניבה, והוטל עליו עונש של 24 חודשי מאסר בפועל ומאסר-על-תנאי. כמו כן, הופעל לחובתו במצטבר עונש של 6 חודשי מאסר-על-תנאי.

2.         הגנבה בוצעה בשעות אחר הצהרים של יום 12.10.10 בעיר העתיקה בירושלים. תייר טייל עם גרושתו בסמטאות העיר העתיקה. המערער ניגש אליו והציע למכור לו גלויות. התייר סרב, אך המערער נצמד אליו מספר פעמים, במהלכן הרים את הכיסוי מתיק הצד של התייר, הוציא מתוכו ארנק שהכיל 100 דולר, כ-150 ש"ח ומסמכים שונים, ומיד לאחר מכן עזב את המקום.

3.         בערעורו טוען המערער כי הכרעת הדין מבוססת על ראיות נסיבתיות ולא נובע מהן בהכרח כי הוא זה שביצע את העבירה. השוק ברובע המוסלמי צפוף והומה אדם, בנקל ניתן היה לגנוב את הארנק מן התייר מבלי שישים לב לכך. עדותו על כך שאף אדם אחר זולת המערער לא נצמד אליו, אין בה די. למחרת האירוע לא זכר התייר כיצד נראה המערער ולא הצליח לזהותו במסדר זיהוי. המערער אכן נצמד אל התייר, אך את זאת עשה לפי טבעם של אנשי מכירות על מנת לשכנע את התייר לקנות את מרכולתו.

4.         לדעתנו הכרעת הדין מבוססת היטב, ולא נותר ספק סביר באשמתו של המערער. התייר זכר היטב את המערער כאשר ניסה למכור לו גלויות, התקרב אליו, נצמד אליו ואף דחף אותו קלות מספר פעמים חרף דבריו של התייר שאמר שאינו מעוניין לקנות גלויות. עזיבת המערער את התייר נעשתה באופן פתאומי, ומיד לאחר מכן הבחין התייר בהעלמותו של הארנק. סמוך לפני כיוס הארנק, יצא התייר מחנות סמוכה, שם שילם בכסף מארנקו שנגנב, והחזירו אל תיק הצד שלו. זולת המערער לא נצמד אליו אדם אחר באותו יום. אכן, התייר לא זיהה את המערער במסדר הזיהוי, אך לדבריו הדבר נבע מהיותו לחוץ. אותו אדם שהמערער זיהה במסדר הזיהוי, לבטח איננו הכייס כי היה אז במאסר. תגובתו המיידית של התייר, לאחר שהרגיש במשיכת התיק, הייתה לבדוק אם הארנק נמצא ואכן  הוא פתח אז את התיק, והארנק איננו.

5.         לבד מעדותו של התייר, זוהה האירוע על-ידי קצין מודיעין במשטרה במצלמות הממוקמות בזירת האירוע. קצין המודיעין זיהה את המערער המוכר לו מעבודתו. המערער נראה כשהוא נצמד לתיירים, "נראה כמו שמכייס אותם". בהכוונת המצלמות הלך קצין המודיעין במסלול שעשה המערער מרגע הכיוס עד למקום שבו נראה המערער במצלמה מרים קרטון והולך לכיוון בית ספר. בפח האשפה צמוד לבית הספר מצא קצין המודיעין קרטון חום, בתוכו שקית שקופה ובה ארנקו של התייר.

6.         מסקנתנו היא כמסקנתו של בית משפט קמא על כך שתיאור הדברים כנ"ל אינו משאיר מקום לספק כי המערער הוא זה שגנב את הארנק. כזכור, גם הייתה ברשותו אז שקית אטומה שבה יכול היה להחביא את הארנק, הוא נצפה במצלמה ממשיך בדרכו ובמהלכה לוקח קרטון, נכנס לבית הספר, כשבחיפוש שנעשה כאמור לעיל, נמצא הקרטון כשבתוכו ארנקו של התייר בתוך שקית ניילון.

7.         בית משפט קמא התרשם מאמינות עדותו של התייר. עדותו הייתה רצופה, הוא זכר היטב את מעשיו בסמוך לאירוע ואת תחושותיו, לרבות מה שהרגיש בשעה שהארנק נגנב ממנו לאחר שהמערער נצמד אליו. לעומת זאת, עדותו של המערער לא הייתה אמינה, הוא הסתבך בגרסאות שונות, גם ניסה ללא הצלחה להרחיק את עצמו מן המקום בטענה שהסיע את בתו לרמאללה, אך לא הזמין את בתו להעיד בעניין זה.

8.         ב"כ המערער טוענת על מחדל חקירתי בכך שלא נלקחו מן הארנק טביעות אצבע, וכלפי בית משפט קמא היא טוענת כי במקום לזקוף את המחדל החקירתי לחובת המשטרה, הניח בית משפט קמא לחובת המערער כי כנראה משום שהארנק הוחזק בתוך שקית, לא נמצאו עליו טביעות אצבע. עוד טוענת ב"כ המערער כי בשום שלב לא נצפה המערער מחזיק שקית ניילון שקופה, ולכן מסקנת בית משפט קמא בעניין זה מרחיקת לכת, וגם סותרת את קביעת בית משפט קמא לפיה יתכן כי הארנק הוחזק בשקית אדומה.

9.         לא מצאנו בהכרעת הדין ממצא כלשהו לגבי שקית אדומה (בעמוד 5 מדובר על שקית "אטומה"), ומכל מקום, אין בכך ולא בהעדרן של טביעות אצבע, כדי לשנות מן התוצאה המרשיעה. המצלמות לא תיעדו הכל בכל מכל כל. כפי שציין בית משפט קמא, גם לא רואים את הגנבה עצמה, וזו מהותה של כייסות, גניבת ארנק בקלות ובקלילות מבלי ששמים לב לכך. ממצאים שנקבעו על סמך עדותו של המתלונן ותיעוד המצלמות, ביחד עם מהימנותו של התייר אל מול העדרה אצל המערער, מבססים היטב את הרשעתו.

10.        באשר לעונש טוענת ב"כ המערער כי זה חורג באופן קיצוני מן הענישה המקובלת בעבירות שכאלה, במיוחד בשים לב לנסיבות ביצוע העבירה ולעובדה כי הארנק הושב לבסוף לבעליו. המערער הוא אדם מבוגר, יליד שנת 1961, נשוי ואב ל-5 ילדים, עול הפרנסה מוטל על כתפיו ואשתו סובלת מבעיות בריאותיות. המערער גם שהה ב'מעצר בית' מלא במשך 6 חודשים, ובמעצר ממש ישב שלושה חודשים.

11.        העונש אכן כבד, אך הוא נובע ממעשי העבירה שביצע המערער בתיק זה ובעבר. לחובתו עבר פלילי בעבירות שונות, בהן עבירות רכוש לא מעטות. את העבירה ביצע כאשר תלוי ועומד נגדו מאסר-על-תנאי בר הפעלה למשך 6 חודשים. בגזר דין קודם הביע צער וחרטה, טען שהוא רוצה לבנות חיים חדשים, אך כמסתבר לא לקח אחריות על מעשיו ושב לגנוב. בית משפט קמא התרשם כי המערער אימץ לעצמו את הכייסות כדרך חיים וכמקור פרנסה, וכי הכרח הוא להגן על הציבור מפניו. יחד עם זאת, בשים לב לענישה המקובלת בעבירות אלה, בהתחשב גם בנסיבותיו האישיות, המצב הכלכלי הדוחק ובריאותה הרופפת של אשתו, החלטנו להקל בעונש במידה מסוימת, ולהפחית 9 חודשי מאסר מן המאסר שהוטל עליו.

12.        החלטנו אפוא לדחות את הערעור במה שנוגע להכרעת הדין ולקבלו באופן חלקי במה שנוגע לגזר הדין. המערער  ירצה 21 חודשי מאסר בפועל (15 חודשים + 6 חודשי מאסר- -על-תנאי שהופעלו במצטבר), במקום 30 חודשי מאסר (24 חודשים + 6 חודשי מאסר-על-תנאי שהופעלו במצטבר), בניכוי ימי המעצר. שאר רכיבי גזר הדין יעמדו בעינם.

13.        יש להחזיר למערער הפקדות שהפקיד בהליכי המעצר במשטרה ובבית המשפט.

ניתן היום, י"ז בחשוון תשע"ב (14.11.11), במעמד הצדדים.